לבידינסקי ואח' נ' נתנאל גרופ בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותם בגין נזקים אשר מקורם בליקויי בנייה בדירות שנרכשו מן הנתבעת.

בכתב התביעה טענו התובעים 1 ו- 2 כי ביום 31/05/07 התקשרו עם הנתבעת בהסכם לרכישת דירה בת 5 חדרים בקומה ה- 7 בתוספת מחסן של הבית ברחוב אמיר דרורי 11 בחולון, הידועה גם כגוש 6869, חלקה 27 (להלן: "דירת לבידינסקי").

לאחר מסירת החזקה, התגלו בדירה ליקויים שונים. על אף פניות חוזרות ונשנות של התובעים 1 ו- 2 לנתבעת, לא תוקנו הליקויים, או שתוקנו באופן חלקי ולקוי עד כי התובעים 1 ו- 2 נדרשו להגשת התביעה.

בהמשך טענו התובעים 3 ו- 4 כי ביום 22/10/06 התקשרו בהסכם לרכישת דירה מספר 32 בת 5 חדרים בקומה 8 בתוספת מחסן באותו בניין (להלן: "דירת בן- מרדכי").

גם ביחס לדירת בן- מרדכי נטען כי התגלו בדירה ליקויים מהותיים, אשר בעקבותיהם אף נתבקשה חוות דעת מומחה, אשר היה בה כדי לתמוך בטענות התובעים. פניות התובעים 3 ו- 4 לנתבעת לא נענו, לשיטתם, כדבעי עד כי נדרשו להגשתה של התביעה.

במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי הדירות נבנו בהתאם להתחייבויות הנתבעת בהסכם, תוך שהוכחשה כל אי התאמה או חובה בפיצוי. הוסיפה הנתבעת וטענה כי רק לאחר תום תקופת הבדק ולאחר שבוצעו התיקונים, הועלו טענות התובעים וממילא היקף הנזק שנטען על ידם הינו מופרז ומוגזם, הן בהיבט היקף הליקוי והן בהיבט שווי עלות תיקונו.

הוסיפה הנתבעת ועתרה, כי ככל שיימצא כי אכן קיימים ליקויים, תינתן לה האפשרות לתקנם.

ביום 4.1.11, ונוכח הפערים שהתגלו בין חוות דעת הצדדים, מונה על ידי מומחה אשר התבקש לחוות דעתו באשר לליקויים. ביום 13.4.11 הוגשה חוות דעת המומחה מטעם מומחה בית המשפט.

לאחר קבלת חוות הדעת, עתרה הנתבעת למתן ארכה לצורך הגשת הודעה לצד השלישי כנגד חברת נגב קרמיקה בע"מ, עקב טענתה כי חלק הארי של הליקויים מקורו בריצוף ומתוך שכך יש לחייב את הצד השלישי, כמי שמכרה וסיפקה את אותו ריצוף, בכל נזק שמקורו בסוגית הריצוף. מצאתי להיעתר לבקשה זו, ואכן הוגשה ההודעה לצד שלישי.

במסגרת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי טענה הצד השלישי כי מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, עולה כי אין האחריות לנזקים הנטענים, רובצת לפתחה, וממילא לא הוכחו טענות הנתבעת כלפיה באשר לנזק המפורט בהודעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לעדויות הצדדים ולטיעוני באי כח הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה וכי דין ההודעה לצד השלישי להידחות. טעמיי להלן.

השאלה הראשונה לה נדרשתי הינה שאלת קיומם או העדרם של ליקויים בדירות התובעים.

כאמור, נוכח הפער שהתגלה בין חוות הדעת מטעם התובעים לבין חוות הדעת מטעם הנתבעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט. חוות הדעת אשר הוגשה לעיוני, מפורטת מאוד ובהירה בנתוניה.

לצדדים, ניתנה האפשרות לזמן את המומחה מטעם בית המשפט על מנת לחקור אותו על חוות דעתו ואולם כל הצדדים בחרו שלא לעשות כן.

מעיון בחוות דעת המומחה עולה כי חלק הארי של הליקויים אשר נטענו על-ידי התובעים במסגרת כתב התביעה וחוות הדעת הנלוות אכן אותרו ככאלה על-ידי מומחה בית המשפט, הגם שהיקף עלויות התיקון בגין הליקויים, היה שונה במידה רבה מזה הנקוב בכתב התביעה.

התייחסותי לכל אחד מהליקויים הנטענים והצדקת פסיקתו של פיצוי זה או אחר בגינו, תבחן בהמשך. התייחסותי בשלב זה של פסק הדין, הינה לטענתה המקדמית של הנתבעת, על פיה לא היה כלל מקום להגשתה של תביעה זו.

משמצא מומחה בית המשפט כי אכן קיימים ליקויים, לא מעטים, בדירות התובעים, אין מקום להורות כי עסקינן בתביעה מופרכת.

הסוגיה הנוספת והמהותית ביותר לה נדרשתי הינה, האם יש לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים שאותרו על ידי מומחה בית המשפט, או שמא יש להורות כי עליה לפצות את התובעים בסכום שווי תיקונם.

בית המשפט נדרש לא אחת לסוגיה זו של הפער הקיים בין רצונו של הדייר לבצע את תיקון ליקויים באופן עצמאי, שעה שקיים חוסר אמון בינו לבין החברה הקבלנית, לבין האינטרס הכלכלי של החברה הקבלנית, כי תיקון הליקויים יבוצע על ידה.